הבעיה במודעות שלך במטא היא לא הטרגוט. היא מה שהמודעה מבקשת.

פעם בנו קהלים. היום המערכת של מטא מוצאת את הקונים לבד, מהר יותר ממה שאתה מסוגל להגדיר ידנית, בתנאי שנותנים לה מרחב.

רוב בעלי העסקים עושים ההפך. מצמצמים לגילאי 34–41, נשואים, בעלי עניין בשלושה נושאים, ברדיוס של 12 קילומטר. הקהל נחנק, העלות לאלף חשיפות מזנקת, והמערכת לא מקבלת מספיק דאטה כדי ללמוד.

מה שבאמת מכוון את המודעה שלך היום הוא הקריאייטיב. סרטון שמדבר על כאבי גב ימשוך אנשים עם כאבי גב, גם אם לא הגדרת אף תחום עניין. הפילטר עבר מהגדרות הקהל אל תוך המודעה עצמה.

מה לעשות: תרחיב את הקהל. תן למערכת לעבוד. ותשקיע את מה שהתפנה בקריאייטיב.

אדם גולל בפיד במהירות. הוא מזהה פרסומת בשליש השנייה ועובר הלאה, לא כי המוצר לא מעניין, אלא כי המוח שלו סינן אותה לפני שהוא קרא מילה.

מודעות שעובדות במטא לא נראות כמו קמפיין. הן נראות כמו משהו שמישהו העלה. צולם בטלפון. תאורה לא מושלמת. אדם מדבר למצלמה בעברית מדוברת, לא בעברית של תסריט.

בישראל זה בולט במיוחד, כי רוב המפרסמים עדיין מעלים באנרים מעוצבים עם לוגו גדול בפינה. כל דבר שנראה אנושי בולט על הרקע הזה.

מה לעשות: תצלם משהו בטלפון השבוע. לקוח מרוצה, אתה מסביר משהו, תהליך עבודה. תעלה את זה מול המודעה המעוצבת שלך ותראה מה קורה.

זו הטעות היקרה מכולן. אדם ראה אותך לראשונה בחייו לפני שש שניות, ואתה מבקש ממנו להשאיר טלפון כדי שאיש מכירות יחזור אליו. זה כמו לבקש נישואים בתחנת אוטובוס.

הצעד הראשון צריך להיות קטן ובעל ערך בפני עצמו: מדריך, בדיקה, סרטון הסבר, מחשבון, רשימת מחירים. משהו שלקוח קר מוכן לקחת בלי להתחייב.

מי שלוקח את הצעד הקטן סימן את עצמו. אליו כבר אפשר לחזור, במייל, בוואטסאפ, או במודעה חוזרת. וההצעה השנייה כבר לא מגיעה מאדם זר.

מה לעשות: תחשוב מה אתה יכול לתת בחינם, שיהיה שווה משהו באמת. זו ההצעה שלך למודעה הבאה.